שוסטקוביץ' וחברים: ראיון עם אלכסנדר מלניקוב – 'המומחה לשוסטקוביץ".

אנחנו שמחים וגאים לארח את אחד מהפסנתרנים הטובים של 'הדור הצעיר': אלכסנדר מלניקוב, אורח התזמורת הסימפונית ב'שוסטקוביץ' וחברים', הקונצרט השני בסדרה הקלאסית. מלניקוב הוא בחירה מתבקשת לקונצרט זה – הוא אף זכה להגיע לרשימת 50 ההקלטות הגדולות בכל הזמנים של הבי.בי.סי, בביצועיו לפרלודים והפוגות של שוסטקוביץ', שזכו לשבחים רבים., ונחשב ל'מומחה' בנושא, אם אפשר לקרוא לו כך.

בקונצרט שתי יצירות כבירות ומוכרות: הסימפוניה מס' 10 של שוסטקוביץ', אחת הסימפוניות הכבירות והמרגשות של המאה העשרים, הקונצ'רטו מס' 5, 'הקיסר" של בטהובן, וכן יצירה בבכורה עולמית: האדם החמוש, של המלחינה הישראלית מרינה גלר (עוד על המלחינה והיצירה בהמשך הפוסט):

לפני הכל, טעימה משוסטקוביץ' בביצועו של מלניקוב:

אלכסנדר מלניקוב
אלכסנדר מלניקוב הוא אמן הבית לעונה זו בתזמורת המוזיקחבאו באמסטרדם. כמ כן ערך השנה את הופעת הבכורה שלו במסגרת סדרת הפרומז היוקרתית של הבי-בי-סי והופיע כסולן בקונצרט פתיחת העונה בתזמורת הפילהרמונית הצ'כית. אירועים בולטים נוספים בעונה הנוכחית כוללים הופעות סולו בוויגמר הול בלונדון ובמוצרטאום בזלצבורג.

מלניקוב ושוסטקוביץ'
לפני מספר שנים פיתח מלניקוב בצוותא עם אנדראס שטאייר תכנית שהציבה קטעים מתוך הפסנתר המושווה מאת באך בדיאלוג מוסיקלי עם 24 הפרלודים והפוגות של שוסטקוביץ'. ההקלטה של מלניקוב למחזור הפרלודים והפוגות של שוסטקוביץ' יצאה לאור ב-2010 בחברת הרמוניה מונדי וזכתה בפרס ההקלטה הטובה ביותר של השנה מטעם מגזין המוסיקה של הבי-בי-סי בקטגוריה הכלית, ואף צוין שזאת אחת מ"חמישים ההקלטות הטובות ביותר של כל הזמנים". גם ההקלטה לקונצ'רטי לפסנתר מאת שוסטקוביץ' עם התזמורת הקאמרית ע"ש מהלר בניצוחו של תיאודור קורנציס זכתה לשבחים רבים.

מלניקוב נודע בשל בחירות מוסיקליות ותכניתיות בלתי שגרתיות וכבר מגיל צעיר החל לטפח עניין ולהתמחות בביצועים היסטוריים. עם השפעותיו העיקריות בתחום זה נמנים אנדראש שטאייר ואלכסיי לובימוב, עמם גם שיתף פעולה בעשרות פרוייקטים. מלניקוב מרבה להופיע עם הרכבים ידועי שם המתמחים בביצועים תקופתיים, ובהם קונצ'רטו קלן ואנסמבל האקדמיה למוסיקה עתיקה בברלין. מלניקוב פעיל מאוד גם בתחום המוסיקה הקאמרית, ומשתף פעולה באופן הדוק עם מוסיקאים נוספים, ובהם הצ'לנים אלכסנדר רודין וז'ן-גיהן קירה וזמר הבריטון גיאורג ניגל.

מלניקוב חתום בחברת הרמוניה מונדי בצוותא עם שותפתו לדואו הכנרת איזבל פאוסט. ההקלטה שערכו השניים ב-2010 לסונטות לפסנתר ולכינור מאת בטהובן נעשתה למופת עבור יצירות מסוגה זו, בפרס "אקו קלאסיק" בגרמניה ובפרס "גראמופון" ואף היתה מועמדת לפרס ה"גראמי". התקליטור האחרון של הצמד, ובו הקלטות ליצירות הקאמריות של ובר, ראה אור בינואר 2013.

מלניקוב הופיע ברסיטלים באולמות כמו אולם הקונצרטחבאו באמסטרדם, אולם סונטורי בטוקיו ואולם האופרה העתיקה בפרנקפורט. כסולן ניגן עם מיטב התזמורות בעולם, בהן התזמורת הרוסית הלאומית, התזמורת הפילהרמונית של טוקיו, תזמורת הגוונדהאוז מלייפציג, תזמורת פילדלפיה בניצוחו של שארל דוטואה, התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם בניצוחו של ואלרי גרגייב, תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית, התזמורת הפילהרמונית של מינכן, תזמורת רשות השידור היפני בטוקיו והתזמורת הפילהרמונית של הבי-בי-סי. באוקטובר 2012 היה מלניקוב בין האמנים הבודדים שזכו לנגן על הפסנתר של מוצרט, עליו ניגן המלחין בעשר השנים האחרונות לחייו, בבית שהיה ביתו של מוצרט בוינה.

להתרשמות, הנה כתבות בנושא מרשת איי.בי.סי ומרשת הבי.בי.סי.

ומלניקוב עצמו ניאות לענות על כמה שאלות לקראת הקונצרט:

הקונצ'רטו מס' 5 לפסנתר, אותו תבצע בקונצרט, הוא יצירה מוכרת אשר זכתה לביצועים של נגנים מן השורה הראשונה לאורך השנים – מי מהביצועים הללו הוא האהוב עליך במיוחד, ומה יהיו עבורך ה'עשה' ו'אל תעשה' כשאתה ניגש ליצירה כזו? ובכלל – איך יש להתכונן כשמנגנים את בטהובן?

לקונצ'רטו הזה יש איכות ייחודית – הוא לא מאבד את החידוש שבו אפילו אם מקשיבים לו או מאזינים לו אלפי פעמים. באופן כללי זה די נכון לגבי בטהובן, אבל הקיסר והקונצ'רטו לכינור הם דוגמאות טובות מאוד לכך. מה שעוד יותר נפלא הוא שעל פני השטח המוסיקה נראית נוקשה למדי ופשוטה מבחינה הרמונית, אבל לא כך הדבר, כמובן. אי אפשר להפסיק להיות מרותקים מהדרך שבה כל הקונצ'רטו בנוי סביב הצבת הסי במול והדו במול/הסי הטבעי זה לצד זה.

יחד עם אנדריאס שטאייר, פיתחת תכנית שמציבה בדיאלוג קטעים מתוך הפסנתר המשווה של באך עם 24 הפרלודים והפוגות של שוסטקוביץ'. האם ניתן למצוא דיאלוג דומה, 'חברות' בין בטהובן ושוסטקוביץ', בכל קנה מידה שהוא?

השאלה היא מעט כללית, אבל ניתן לדבר על שוסטקוביץ' כעל הנציג הגדול האחרון של המסורות הסימפוניות הפוסט-בטהובניות, וודאי שרביעיות המיתרים מזכירות את בטהובן בדרכים רבות. כך שהתשובה היא כן !

מה לדעתך הופך את שוסטקוביץ' לכל-כך מיוחד? האם אתה, כמבצע ממוצא רוסי, חש אליו קרבה מיוחדת?

קשה לענות על שאלה שכזו במסגרת ראיון קצר, אבל כנראה שמה שכל-כך נוגע ללב אצל שוסטקוביץ' היא הדרך שבה הוא שילב איכויות מוסיקליות טהורות מהסטנדרטים הגבוהים ביותר עם מסר אנושי הנובע מהעידן שבו חי, אבל אני לא אוהב לדבר על זה יותר מדי כי יש יותר מדי השערות מסביב לנושא הזה. על כל פנים, רק הוירטואוזיות הקומפוזיטורית שלו לבדה לא תסולא בפז, אבל כמובן שאנחנו אוהבים אותו על כך שתיאר עבורנו את מוראות המאה העשרים בדרך מדהימה שכזו.

הסימפוניה מס' 10 נחשבת ליצירה אוטוביוגרפית, והיא מתייחסת לקשיים אותם חווה המלחין תחת המשטר הסובייטי. מהו המקום של יצירה זו, ושל הרפרטואר של שוסטקוביץ' כולו, בעולם כיום ?

מה שמרשים אותי במיוחד בסימפוניה מס' 10 (שהיא לא פחות ולא יותר אוטוביוגרפית מיצירות רבות אחרות של המלחין) הוא המוטיב של הקרן, לה-רה-מי, שהיא ככל הנראה רמיזה לאלמירה, שהייתה, אם זכרוני אינו מטעני, אישה שלשוסטקוביץ' היו רגשות מיוחדים כלפיה. אני חושב שהם נפגשו בבאקו. ובכן, היא לבטח הנציחה את שמה ! בסימפוניה מס' 10 תמצאו גם את הסולו לחליל האהוב עליי ביותר.

להגיע לכך שתקליטור ובו הקלטות שלך של הפרלודים והפוגות של שוסטקוביץ' ייכנס לרשימת 50 ההקלטות הטובות ביותר בכל הזמנים, עפ"י הבי.בי.סי, אינו דבר של מה בכך, ודאי עבור פסנתרן בגילך – איך הרגשת כששמעת על כך?

לא ממש אכפת לי מדברים כאלה, ואני באמת מתכוון לכך. בנוסף לכך, איך אפשר לדבר על '50 ההקלטות הטובות ביותר בכל הזמנים'?! חלק גדול מההקלטות אנחנו בכלל לא מכירים, ודברים נשכחים במהירות רבה כל-כך. כך שהכל די סובייקטיבי, אבל כמובן שזה משמח אותי מאוד אם אנשים אוהבים את עבודתי, זה מה שאני חי בשבילו !

למרות שהדבר הרע את מעמדו תחת המשטר הסובייטי, שוסטקוביץ' ודאי חש קרוב לעם היהודי, ומעולם לא הסתיר זאת. ניתן אפילו לומר שהסימפוניה מס' 10 ויצירות אחרות שלו שנכתבו בשנות החמישים של המאה הקודמת חוברו בתקופת-שפל בכל מה שנוגע ליחסים בין היהודים והמשטר. כמי שמבצע את שוסטקוביץ' בישראל, האם יש לכך חשיבות מיוחדת עבורך?

לדימיטרי שוסטקוביץ' היה חוש חד מאוד מאוד לאי-צדק, אני חושב שזה פגע בו פיזית ממש, זה היה עינוי עבורו. כמובן שהיו כמה זוועות אנטישמיות מטורפות שהתרחשו ברוסיה, והוא פשוט חייב היה להגיב, בחוסר-פחד מוחלט. צריך פשוט להקשיב למחזור השירים שכתב למילים של משוררים יהודיים… אני צוחק בפניהם של כל אותם אנשים שמאשימים אותו בכך שהיה 'בעד המשטר'. גורם נוסף היה החברות הקרובה שלו עם איוון סולרטינסקי, שהיה יהודי. וכך יש לנו את הנעימה המפורסמת בחלק האחרון של השלישיה השניה לפסנתר (שנכתבה לזכרו של סולרטינסקי) שנעשה בה שימוש פעם נוספת ברביעיית המיתרים מס' 8.

ההשפעה של מהלר – עד כמה היא נוכחת ביצירותיו של שוסטקוביץ', ועד כמה אתה, כמבצע, מתייחס אליה?

במקרה היה זה סולרטינסקי שהכיר את המוסיקה של מהלר לדימיטרי שוסטקוביץ'. ברור ששני המלחינים הללו היו קרובים מאוד זה לזה, ואפילו השפה המוסיקלית שלהם דומה במידה מסוימת, במיוחד כשהדבר נוגע לשימוש באירוניה וסרקאזם כאמצעים לתיאור של משהו שהוא טרגי בצורה שאינה ניתנת להסבר.

לנגן על הפיאנופורטה של מוצרט בביתו שבוינה… זה נשמע מרגש. איך הייתה החוויה עבורך, ואיך עבור הקהל?

אני לא יודע איך זה עבור הקהל, אני ניגנתי, לא האזנתי. עבורי זו הייתה ללא ספק חוויה שלא תיאמן.

—-

מרינה גלר

מרינה גלר היא מלחינה ודוקטור לקומפוזיציה. בפברואר 2012 זכתה בפרס אקו"ם – פרס עידוד פרסום ליצירה עבור קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת A Cello Offering, ובאוגוסט 2012 זכתה בפרס ליצירה מטעם ראש הממשלה לקומפוזיטורים בתחום מוסיקה קונצרטית.

האדם החמוש

היצירה L’homme armé הוזמנה על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור ונכתבה בשנת 2013.

שמה של יצירה תזמורתית זו (האדם החמוש) הוא כשמו של שיר צרפתי עממי מהמאה ה-15. השיר שימש כהשראה וכבסיס תמאטי לעשרות מיסות שנכתבו על ידי מלחינים רבים מן העבר, וביניהם – דה פרה, דופאי, אוקכם, לה רו ופלסטרינה. העניין בשיר נמשך גם בתקופתנו, ובין השאר נכתבה לפיו המיסה של קרל ג'נקינס The Armed Man: A Mass For Peace (1999).

מלודיית השיר, קצבית ומלוטשת מבחינת האינטונציות והמבנה, טעונה בתוכן מילולי של הזהרה, פחד וקריאה להגנה מפני האדם החמוש. אי לכך, ציטוט מלא או חלקי של תבניות מלודיות מהשיר יוצר אצל המאזין המיודע מעגלי אסוציאציות: מעין עלילתיות הקשורה לתמונות היסטוריות, לדמויות של מלחמה וגבורה, לתמונות אלימות בלתי פוסקת מידי אדם כלפי זולתו; אדם שלעתים אינו אויב אלא חבר, או אפילו בן משפחתו.

כמלחינה, חשתי צורך פנימי להתבטא בנושא זה בו אני רואה אקטואליות, בין אם זו טרגדיה אישית שלי או של אדם אחר, בין אם זו טרגדיה כללית בעבר או בהווה.

היצירה נפתחת במוטיב- שלד שבנוי מן המרווחים הבסיסיים של השיר L’homme armé . הוא הופך לכורל פולחני, כמעין טענה פוזיטיבית חשובה, כגון זו של מצוות האל: "לא תרצח" – המצווה שלמרות הכול ולמרבה הצער מופרת מדי יום בעולמנו. מוטיב, המופיע בשלבי ההתפתחות של היצירה ומסמן גבולות ביניהם, מופיע כקונטרפונקט למלודיה המצוטטת אשר נשמעת בתפקיד הפיקולו בליווי הטמבורין, באופי ילדותי ונאיבי. סוף היצירה, שהיה אמור להיות סוף אופטימי, נשבר פתאום בהשתוללות ואנרכיה צלילית ומותיר את המאזין עם שאלות ללא כל מענה.

מלבד מוטיב השלד, מורכבת היצירה מחומרים תמאטיים שונים וביניהם: נושא מסדרת 12 הטונים המשמש חומר של צבירת מתח וציפייה, נושא מלחמתי 'מאיים' שכתבתי כתחליף למלודיה L’homme armé אשר איבדה בזמננו הרבה מאופייה המפחיד. כמו כן מופיעים מוטיבים רבים המביעים דאגה, סבל, התנגדות פעילה, כאב ואבל.

כידוע, הריאליה שלנו היא לעתים קרובות צינית ואבסורדית למדי. כך ניתן לפעמים לחוש במוסיקה של היצירה כיצד עוברת האירוניה הצינית והופכת אמירה רצינית כואבת, ולהיפך.

הנני מקדישה את יצירתי לזכרם של קורבנות טרור ואלימות – קורבנות האדם החמוש.
מרינה גלר

תוכלו להתרשם מכשרונה הרב של גלר בדוגמאות הבאות: