ג'ונתן מיקי – שליטה מוחלטת בקול ותיאטרליות מרהיבה

_DSC8398

התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור פותחת בסוף אוקטובר את עונתה ה-76, המכונה גם 'עונת החברים'. מנהלה המוסיקלי של התזמורת, מאסטרו פרדריק שאזלן, בחר בנושא ה'חברות' כנושא מרכזי של העונה, והכוונה לחברות במובן העכשווי והרווח – קישור המחבר בין אנשים האוהבים זה את רעיונותיו של זה. קשרים כאלו תוכלו למצוא בכל הקונצרטים בסדרה.

——-

"But then there are the true musical and theatrical supernovas – the kind who come onstage, open their mouths and defy you not to hang on their every note… Jonathan Michie is one of those.

(מתוך ביקורת בסן-פרנסיסקו גייט)

בקונצרט הפתיחה של העונה ה-76, 'שאזלן וחברים', תארח התזמורת את ג'ונתן מיקי (Jonathan Michie), בריטון אמריקני צעיר יחסית, שמספר שנותיו עומד ביחס הפוך לכשרונו, כפי שהביקורות באירופה ובארה"ב קבעו. מאסטרו שאזלן מאמין בבריטון הצעיר והשניים שיתפו פעולה באופרה של סנטה פה. בקונצרט הפתיחה שלנו מיקי ישיר את מחזור "שירי שולייה נודד" של מהלר.

הנה לפניכם מיקי מבצע מהלר (מתוך קרן הפלאים של הנער)

וכאן שאזלן ומיקי בביצוע ליצירתו של שאזלן, אנקת גבהים, סוויטה למקהלה, בריטון ותזמורת:

מיקי יופיע עם התזמורת פעם נוספת כשבוע לאחר מכן, בקונצרט שיוקדש ברובו לשירי מחזות-זמר, הקונצרט הראשון בסדרה הפופולרית/סדרת הקהילה. כאן תוכלו לגלות צד אחר של מיקי, צד מסקרן לא פחות.

בראיון שהעניק מיקי בתחילת השנה מתגלה דמותו של אמן רגיש וחכם, וקשה שלא ליפול בקסמו. אם זה לא מספיק, תנו לקטעי השירה של הבריטון הצעיר (בתחתית העמוד) לדבר בשם עצמם.

ג'ונתן מיקי: אמריקני בלייפציג

ראיון עם סבסטיאן שפרנג, אמן חזותי וכתב למוסיקה קלאסית



הבריטון ג'ונתן מיקי נולד וגדל ברוצ'סטר, ניו-יורק. מיקי סיים את לימודיו בבי"ס למוזיקה ע"שׁ איסטמן בעיר הולדתו. לאחר מכן זכה בכמה פרסים, למד בתכנית מרולה בסן-פרנסיסקו, באופרה של סנטה פה (FGO) ובתכנית לצעירים של האופרה הגדולה של פלורידה – שם שר בתפקידי משנה למשך שתי עונות. מיקי, שנישא לא מכבר לזמרת סופרן קובנית-אמריקנית, זכה לחוזה עם האופרה של לייפציג בשנה שעברה, וכמו זמרי אופרה אמריקנים רבים לפניו, נחת בברלין. כעת הוא שב למיאמי לחודש אחד כדי לשיר את התפקיד הראשי הראשון שלו באופרה הגדולה של פלורידה: פפגנו משיב הנפש בחליל הקסם של מוצרט (26 לינואר).

ס.ס.: האם זהו הפפגנו הראשון שלך?
ג'.מ.: זהו השני, למען האמת. הראשון שלי באמריקה והתפקיד הגדול הראשון שלי עם ה-FGO. האתגר בפפגנו של מוצרט הוא לא המוסיקה, אלא בדיאלוג. הוא תמיד מדבר ונע על הבמה. אנחנו צוות צעיר במה שהוא זווית מיוחדת מאוד של חליל הקסם המתרחשת באמריקה של שנות החמישים. ישנו, למרבה המזל, אותו איזון עדין בין חמוד ובין מודרני. זה אינו הזאוברפלוטה הסטריאוטיפי.

ס.ס.: האם יש לך דמויות לחיקוי עבור פפגנו? הגישה של פישר-דיסקאו, בוא נאמר, או זו של הרמן פריי?
ג'.מ.: לצורך האותנטיות והמיידיות של הטקסט, אני מאזין לפישר-דיסקאו – זמר הלידר של המאה הקודמת בהא הידיעה. אתה יכול להיות בטוח שכל מה ששניהם עשו כ'דמויות לחיקוי'.

ס.ס.: איך היה לשיר את הפפגנו הראשון שלך בגרמנית בגרמניה?
ג'.מ.: הייתי אומר שלהיות בגרמניה לפפגנו הראשון שלי היה כמו קורס מזורז. היה לי מעט מאוד זמן להתכונן. אנחנו (ג'ונתן ומריאן) הגענו עם מושג בסיסי בגרמנית. זה היה מלחיץ מאוד אבל גם הדרך היחידה ללמוד. הייתי מבועת מלשיר בגרמנית לקהל גרמני. זה היה כמו לנסוע לארגנטינה ולשיר טנגו. אבל גם יכולתי לחוש עד כמה הם מכירים תודה עבור המאמצים שלך ועבור הכוונות הטובות שלך במתן הכבוד לאמנות שלהם. אני חש מעודד מאוד.

ס.ס.: כמי שמגיע מ'לוח-זמנים עונתי', איך הייתה לך ההסתגלות ל'לוח-זמנים רפרטוארי', שבו אופרה אחרת מוצגת בכל לילה שני?
ג'.מ.: עבורי, זה הגיע בזמן הנכון. הרבה אופרות ללמוד; תוך ארבעה חודשים עשיתי חמש הפקות מהרפרטואר שלהם: חליל הקסם, לה בוהם, הספר מסביליה, אריאדנה ומהגוני. חמש אופרות בלי זמן לחזרות, למעשה. אתה לומד הרבה מיומנויות כמבצע, זה כמו הישרדות ואימונים של 'לגרום לזה לעבוד'.זה מלמד אותך איך לנהל את הזמן שלך ואת תחומי האחריות שלך. למדתי איך להיות הבוס של עצמי. השיעור האחרון הוא לזרוק אותך על הבמה, בתפאורת תיאטרון רפרטוארי, אבל לא הייתי מוכן להיות מסוגל לעשות את זה ללא ההכשרה הטכנית הטובה והכשרת הבמה להן זכיתי באמריקה.

ס.ס.: איך אתה מפריד בין התכניות של מורלה, סנטה פה ו-FGO לאמן הצעיר?
ג'.מ.: ב-FGO קיבלתי יותר הזדמנויות להיות על הבמה בתפקידי משנה; זה היה נסיון של מכינה. מרולה גם היה מעולה, אבל משהו אחר לגמרי, יותר הכשרה של בית-ספר בהדרכת האופרה. בסנטה פה מדובר בתכנית קיץ אינטנסיבית, בה הייתה לי החוויה היחידית שבה 'הוקפצתי' למלא מקום בהפקה של אלברט הרינג. זה היה חלום להיות על הבמה בכל לילה, ולעבוד עם האנשים הטובים ביותר בתעשייה. הדבר הנפלא בסנטה פה הוא שאין שם 'יחס מועדף' – מתייחסים לכולם כמו למשפחה, מהבחור שממונה על מגרש החניה למנכ"ל. מקום מדהים שהוא בבסיסו דמוקרטי.

ס.ס.: למה נסעת לגרמניה?

ג'.מ.: גם היום כל זמר אמריקני אוהב את הרעיון של קבלת הכשרה באזור דובר-גרמנית שבו לדחיסות של העבודה אין אח ורע. דברים קורים מסיבה מסוימת. הופעתי בסלובניה בקונצרט ולאחר מכן היה לי אודישן אחד בלייפציג וזהו זה: במקום הנכון בזמן הנכון. היה לי מזל גדול. ההצעה הגיעה ואמרתי כן.

ס.ס.: איך הקהל שם?
ג'.מ.: מדהים. אופרה היא חלק יומיומי מהתרבות שלהם. היא לא נחשבת למשהו נעלה. כך לדוגמה, בשלטים והמודעות של הלהקה פשוט נכתב 'בית האופרה שלך' – זה יותר כמו עניין משפחתי, זה שייך להם. ותזמורת גוונדהאוס מלווה אותנו ! מדהים !

ס.ס.: האם אתה חש שהקול שלך הוא שבוחר עבורך את התפקידים?
ג'.מ.: כבריטון צעיר אני עושה את המיטב כדי לשיר באופן המתאים לגילי, ולהבטיח שאני לא שר מדי בגיל צעיר מדי. במילים אחרות, למצוא את התפקידים שמתאימים לקול שלי, שזה אומר ש'דיאטת מוצרט' היא הטובה ביותר כרגע.

ס.ס.: האם אתה אוהב את הכיוון אליו לוקח אותך הקול שלך?
ג'.מ.: כן, אני עדיין חש שיש לי עוד חמש או שש שנים עד שאהיה בוגר לגמרי. הרעיון הוא שהקריירה שלך היא בעצם עסק, ואתה חייב להיות יושב הראש של מועצת מנהלים שבהם אתה בוטח (מנהל אמנותי, סוכנים, מורה וכו'). אבל כולנו מכירים יותר מדי אנשים שנשחקים מהר מאוד בהתחלה. זהו הדבר הראשון שיש להימנע ממנו אם אתה רוצה שתהיה לך קריירה של שלושים שנה או יותר. עבורי האתגר הגדול ביותר הוא ללמוד כיצד לסנן את העצות והדיעות הללו ופשוט ללכת בעקבות חוש הריח שלי.

ס.ס.: באופן מובן, להגיד לא לבמאי בעל כוח או למנצח זה ודאי קשה מאוד.

ג'.מ.: כן, משום שאתה תוהה האם אי פעם תוזמן שוב !

ס.ס.: מהי המוסיקה אותה אתה הכי אוהב לשיר?
ג'.מ.: התשובה המטופשת היא כמובן, מה שאני שר כרגע. אין לי סגנון או יצירה מועדפת, אבל אני מרגיש טבעי עם מוסיקה אמריקנית, משום שזו התרבות שלי. אני גם מאוד אוהב את הרפרטואר הגרמני, במיוחד לידר, וכעת כשאני מתגורר שם אני מרגיש שהקריאה שלי יכולה להיות אותנטית יותר. פרט לאלו, בכל פעם שאני שר מוצרט זה מרגש ומתגמל מאוד.

ס.ס.: מי המודלים לחיקוי שלך?
ג'.מ.: פישר דיסקאו, פריי, סוזה, בסטיאניני, סייפי, ותומס אלן. אבל בקיץ שעבר פגשתי את אחד מהמודלים שלי לחיקוי, את תומס המפסון. כשהייתי בבית-ספר, לא ידעתי הרבה על מוסיקה קלאסית או שירה, ומורה העניק לי תקליטור שלו עם ביצועים למהלר וזה היה זה! לא ידעתי מיהו, או אפילו מי היה מהלר, אבל הנה הייתי שם, אחוז-קסם. זה היה מגניב מאוד לפגוש בו, במסגרת כיתת-אמן בסנטה פה. זה נפלא שמאמנים אותך אנשים אותם אתה מכבד, ולקלוט עד כמה הם כנים, מעניינים וששים לעזור, ועד כמה הם מוכנים לחלוק בנדיבות מנסיונם.

ס.ס.: מהם התפקידים החלומיים שלך?
ג'.מ.: בילי באד עשוי להיות אחד מאלו, דון ג'ובאני וכמה תפקידים אמריקניים שאני יכול לבצע בצורה אותנטית, הייתי שמח להיות מסוגל לעשות את זה.

ס.ס.: כזמר צעיר, מה היית מציע בנוגע לדרך שבה ניתן להביא אנשים צעירים לאופרה?
ג'.מ.: זו השאלה הגדולה בתעשייה כולה, נכון? מנסיוני, וודאי כשהייתי כאן ב-FGO YA, מאוד אהבתי את הפעים שבהם היה עלינו ללכת לבתי-ספר ולמרכזים קהילתיים. ללכת לבית-סוהר לעברינים צעירים כדי לשיר בפני חבר'ה שככל-הנראה מעולם לא היו באופרה היה בלתי-נשכח. באותו בוקר, הייתי צריך לשבור את הקרח עם הלארגו אל פקטוטום מתוך פיגארו בחדר קטן בבית-הסוהר עם כל הבחורים הללו מתבוננים בי… ובכן, עד לסיום הם כבר נהנו מאוד, שאלו אותנו שאלות וביקשו תובנות. אני לא יכול להעמיד פנים ולהגיד ששיניתי את חייהם, אבל בסופו של דבר אתה חייב לבטוח בכוחה של המוסיקה. אם אתה מעניק בכנות משהו מעצמך, אנשים מגיבים ללא קשר לידע שלהם המבוסס על התרבות המסורתית. אני ודאי חש שסכנה אחת שאנחנו נכנסים אליה בעידן הזה הוא רידוד או כפייה מלאכותית של חומרים חיצוניים כדי להפוך מוסיקה קלאסית ליותר מקובלת תרבותית. אני בהחלט בעד עדכון ומודרניזציה של דברים, אבל לא כשאתה מוסיף גימיק על החומר. אני יודע עד כמה זה חשוב להביא את האמנות שלך למקומות שבהם אנשים חייבים להתעמת איתה, אבל תמיד ישנו קו דק, אפילו אם אתה משנה את החיים שלהם למשך חמש דקות. כולם זקוקים לנקודת התחלה כדי לפתוח את הדלת, אותו 'דיסק של המפסון מבצע את מאהלר' שעשה את זה עבורי !

ס.ס: מה חסר היום בשירה?
ג'.מ.: אמון מוחלט בשירה גופא. מצפיה בטקס פרסי הגראמי השנה, אדל, לדוגמא, היא צעד חזרה אל הפופ המופתי: מיקרופון, שמלה שחורה וקול. לא מעשי-כשפים או גימיק, אלא פשוט נשמה, טקסט וקול. ללא קשר לסוגה האמנותית, זה הבסיס ואתה לבטח צריך את הגרעין הזה, כדי להגיע לשם כל העת, אל המהות.

לקריאת הראיון באנגלית

אתר האינטרנט של מיקי:

http://www.jonathanmichie.com/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s