אביה קופלמן, מלחינת הבית, בראיון עם המלחין הישראלי דניאל מרקוביץ׳, לקראת הבכורה ליצירתו 'חורים בזמן', לזכר שירה בנקי

daniel-markovitz5906_ofir_abe-facebook

לפני מעט יותר משנה יצאה שירה בנקי, בת שש-עשרה בסך הכל, לצעוד עם חבריה במצעד הגאווה בירושלים, ונפלה קורבן לרוצח מתועב. אנו בתזמורת הוכינו ביגון – שירה, שהייתה שוחרת-מוסיקה ופסנתרנית מחוננת, הייתה אורחת קבועה בקונצרטים של הסימפונית ירושלים, ופניה היפות היו מוכרות לכולנו.

כבר בתחילתה של העונה שעברה ידענו שעלינו להנציח את חייה של שירה באמצעות המוסיקה שכה אהבה, וקונצרט הפתיחה שלנו של העונה ה-79 של הסימפונית, מוקדש לשירה. מעבר לכך, החלטנו להזמין יצירה לזיכרה, והוצאנו ׳קול קורא׳ – ובסופו של דבר המלחין אליו פנתה מלחינת הבית שלנו, אביה קופלמן לכתיבת היצירה הוא דניאל מרקוביץ׳, ויצירתו ׳חורים בזמן׳, לזכר שירה בנקי, תבוצע במסגרת קונצרט הפתיחה, שייערך היום (ה-8.9.16) באולם הסימפוני ע״ש הנרי קראון. היצירה תבוצע בבכורה עולמית בנוכחות משפחתה של בנקי, ראש העיר ירושלים ניר ברקת, חבריה ובני כיתתה. יצירה זאת היא הראשונה מתוך מעל ל-10 יצירות של מלחינים ישראלים, חלקן בבכורה עולמית, שיבוצעו על ידי התזמורת במהלך העונה. תכנית הקונצרט כוללת גם את ׳השיר על הארץ׳ של מהלר, מהאישיות שביצירותיו, ואת הקונצ׳רטו מס׳ 5 לכינור, תורכי, מאת מוצרט – מלחין שהיה אהוב מאוד על שירה.

׳חשתי רגשות מעורבים של שמחה ועצב, משום שרק חודשים מועטים עברו מאז רציחתה של שירה׳, אומר מרקוביץ׳ בראיון לעיתון הג׳רוזלם פוסט, ׳זו יצירה בת שמונה וחצי דקות, עם נוכחות מורגשת של נבל בתווי. ניסיתי ליצור יצירה שהיא מלודית ככל האפשר. מלודיה היא מה שחסר לי היום, גם לאוזניים שלי וגם בהלחנה. קיימת מלודיה ביצירה שממש מובילה את המוסיקה.׳

לקראת ביצוע היצירה ערכה מלחינת הבית שלנו, אביה קופלמן, ראיון עם דניאל מרקוביץ׳ – והרי הוא לפניכם:

אתה מלחין הרבה לתמונה. ספר איך זה משפיע על תהליך הכתיבה והאם יש ז'אנרים ספציפיים שמעוררים אצלך יותר השראה מאחרים?

תהליך הכתיבה של מוזיקה לתמונה הוא אכן מאתגר. המוזיקה מתכתבת עם הסרט עצמו ותמיד תושפע ממנו. לעיתים קרובות עליי לחפש פתרונות יצירתיים לסיטואציות מורכבות שבכתיבה מופשטת לא הייתי נתקל בהם כמו שינויי קצב באופן פתאומי, שינוי אווירה ואפילו שינוי ז׳אנר מוזיקלי. כמובן שאלמנטים אלו מתקיימים גם במוזיקה חופשית אך לרוב הם מופיעים במסגרת זמן זעירה ובתדירות נמוכה. בעיני, האתגר הגדול ביותר הוא לתת מקום לסיפור, ובעזרת המוזיקה לסייע בהעברתו לצופה.

באופן אישי, אני מאוד אוהב להלחין אנימציה. אני מרגיש שאפשר להפליג במחוזות הדמיון ולהביע רגשות בצורה מזוקקת. בדרך כלל, אני מרגיש שהדמיון נפתח כשאני עובד על סרט מהסוג הזה. האנימציה מספקת הרבה מאוד פרטים ויורדת לדקויות שמאפשרות גירוי ותגובה מוזיקלית מיידית. כמו כן, תמיד מרתק אותי לראות כמה השפה הויזואלית שונה מיוצר ליוצר והאתגר למצוא את המכנה המשותף בינו לביני.


מה הקשר בין הלחנה למדיה להלחנה מופשטת? האם אחד יותר קל מהשני? האם אפשר ללמוד ולהשליך מאחד לשני?

לדעתי הקשר הוא ללא ספק הסיפור. אני חושב שהמוזיקה שאני מתחבר אליה באופן טבעי היא מוזיקה שצובעת עולם, מוזיקה המספרת סיפור ומאפשרת לך להיות חלק מהעלילה. כמובן שאני לא מדבר בהכרח על טקסט אלא על תחושה כללית שאני חווה במהלך האזנה. אני מוצא את האלמנט הזה בעיקר במוזיקה תוכניתית ובמוזיקה קונצרטנטית. אפשר לחוות את זה במוזיקה מאת מלחינים כמו דביסי ועד ג׳ון וויליאמס. אני שואף להעביר את אותו הסיפור במוזיקה שלי.

מנסיוני האישי, אני מרגיש שמוזיקה תוכניתית היא מעט יותר קלה לכתיבה מאשר מוזיקה מופשטת. הסיבה העיקרית לכך היא המגבלות שהזכרתי מקודם. אם יש מחסור בהשראה או מחסום כלשהו, תמיד אפשר ״להתייעץ״ עם התמונה ועם המשך העלילה ולחפש תשובות למקום בו אתה נמצא כרגע בציר הזמן של הסרט. המסגרת הזו מאוד עוזרת להתקדם בתהליך הכתיבה ומגרה את הדמיון. אני חושב שכל אחת מהפרקטיקות מעניקה כלים שונים להתמודדות עם תהליך התרגום של דמיון לצלילים ואני בהחלט משתמש בהם כשאני עובד על פסקול ועל יצירה מופשטת.

קשר נוסף שאני חושב שקיים בין השניים הוא החיפוש המתמיד אחר סאונד חדש. אני מרגיש שבמוזיקה היום יותר מתמיד המלחין והקהל רודפים אחרי צלילים חדשים ודרכים חדשות לחוות תחושות שונות. בעולם הממוחשב היום אני מרגיש שהחיפוש רק הולך וגובר ככל שמצטרפים כלים נוספים למשוואה.


כיצד אתה מרגיש שהמדיום התזמורתי רלוונטי היום לדור הצעיר, כשהמוסיקה יותר ממוחשבת מאי פעם?

השבוע חוויתי חוויה יוצאת דופן. שמעתי לראשונה את התזמורת הסימפונית של ירושלים מנגנת את "חורים בזמן" שעד עכשיו התנגנה שוב ושוב רק במחשב אצלי בסטודיו. העוצמה של התחושות שחשתי לעולם לא היו מגיעות מהמחשב. מדובר על עשרות נשמות ואישיויות שונות שמנגנות את התווים הללו. בעוד המחשב מחושב ומדוייק התזמורת נושמת ומגיבה בזמן אמת. קשה לתאר במילים את האפקט והרושם שנשאר עליי מחוויה זו.

 לדעתי השילוב בין האפשרויות שהמחשב מציע לבין החום וההבעה האין סופית שהתזמורת מאפשרת, מניב מוזיקה יחידה במינה. אני אתן כדוגמא את פס הקול האחרון של המלחין תומס ניומן לסרט בהפקת פיקסאר – Finding Dory. השילוב המרתק בין תזמורת ובין הכלים האלקטרונים כגון Ewi וסינטיסייזרים אחרים עוזר לצבוע מצד אחד את העולם האדיר והעמוק של האוקיינוס יחד עם הרגש והסיפור של הדמויות בסרט.

האם אתה מרגיש שיצירות קצרות יכולות לבטא את העומק והמורכבות שיש ביצירות ארוכות?

אני מרגיש שלזמן יש משקל מאוד גדול בהבעת רגש ועומק במוזיקה. מוזיקה טובה בעיני היא השילוב המושלם בין מתח להרפייה ואת זה ניתן ליצור בראש ובראשנה בעזרת מימד הזמן. בתור מאזין, לרוב אני צריך לעבור מסע ארוך על מנת להגיע לצמרמורת המתוקה הזו שמופיעה מעט מדי. לדוגמא כשאני מקשיב לפרלוד מתוך האופרה טריסטן ואיזולדה של ואגנר אני מרגיש שכל שניה ושניה הן הכרחיות בתהליך שהמאזין עובר. רק לקראת הסוף, אפילו אחרי שמגיע השיא אני מרגיש שהאסימון נפל ומבין את מה שואגנר ניסה לספר.

עם זאת, אני חושב שיצירות קצרות מאפשרות לי בתור מלחין גמישות והבעת רעיונות מבלי לחשוב ולתכנן הרבה מראש. יש אלמנט של קלילות כשאני כותב משהו קצר, יש פחות מחוייבות לטכניקה של הכתיבה וקיים יותר חופש רעיוני. כשאני כותב יצירה קצרה, אני משתדל שכמו בארוכה, לנצל את חומרי הגלם בצורה מקסימאלית ולהשאר נאמן לגרעין של היצירה.

מה החלום המוסיקלי הכי גדול שלך?
בעוד שנים רבות מהיום, להיות נוכח בקונצרט שמאגד לקט מיצירותיי, מוקף באנשים שאני אוהב ולהתרגש.
כמלחין צעיר, האם יש לך מחשבות כיצד תזמורת סימפונית כמו תזמורת ירושלים יכולה להתחבר יותר לקהלים צעירים ולגדל דור המשך?
במהלך מגוריי בלונדון, מה שדווקא משך אותי מאוד היה הקונצרטים שהפלהרמונית הלונדונית הקדישה למוזיקה מהסרטים. לרוב, המוזיקה שהיו בוחרים הייתה טובה ומאתגרת ויצאתי נפעם לפחות כמו מקונצרט סטנדרטי של מוזיקה מהרפרטואר הקלאסי. לעיתים אפילו היו קונצרטים שליוו סרט באורך מלא. זו בהחלט הייתה חוויה מדהימה.
האולם היה מלא בעיקרו בקהל צעיר שהסתקרן וגמע את השילוב הטבעי בין תמונה למסך. אני באופן אישי הייתי שמח מאוד לראות יותר קונצרטים כאלו בארץ. כמו כן, אני חושב ששיתופי פעולה בין אמנים פופולארים לתזמורת הסמפונית יכולים להניב חשיפה רבה ולפתוח קהל חדש לחלוטין לעולם העשיר הזה.
תודה על יצירתך, ובהצלחה בקונצרט!
 

תודה רבה על הראיון ועל פועלך המשמעותי לקידום הקול האישי בנוף המקומי.


לקריאת הראיון שערכה איילת קליין כהן עם הפסנתרנית יאנה גרודזינסקי, שהייתה מורתה של שירה בנקי לנגינה לאורך שנות ילדותה ונעוריה לחצו כאן.


קונצרט פתיחת העונה ה-79
חמישי 8 ספטמבר  20:00   |   אולם הנרי קראון

פרדריק שאזלן, מנצח
אסי מתתיאס, כינור
לנה בלקינה, מצו סופרן
אנדקה גורוצ׳טגי, טנור

דניאל מרקוביץ׳ – חורים בזמן, לזכר שירה בנקי (בכורה עולמית)
מוצרט – קונצ׳רטו לכינור מס׳ 5 בלה מז׳ור, ק.219, תורכי
מהלר – השיר על הארץ

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s