אביה קופלמן בראיון עם המלחין הישראלי ארי בן שבתאי לקראת הבכורה ליצירה ׳שעת הזהב׳ (לזכר יצחק רבין)

יצחק רבין

בזכרונו של כל ישראלי נחרת אותו ערב מר של הרביעי לנובמבר 1995, בו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. עשרים שנה לאחר הרצח, בחרנו לציין את התאריך בביצוע, בבכורה עולמית, ליצירה ׳שעת הזהב׳ (לזכרו של יצחק רבין), מאת המלחין הישראלי ארי בן-שבתאי במסגרת הקונצרט השני בסדרה הקלאסית שלנו, ביום רביעי ה-18.11.15. על הקונצרט, בו נבצע גם את הסימפוניה מס׳ 4 מאת מהלר, ינצח פדרו הלפטר.

כרטיסים לקונצרט ניתן לרכוש בטלפון 1-700-70-4000 או באתר התיאטרון.

button-theatre(1)

מלחינת הבית שלנו, אביה קופלמן, ראיינה את בן-שבתאי לקראת הקונצרט, ואת הראיון המלא תוכלו לקרוא בהמשך הפוסט, אולם ראשית – מילותיו של בן-שבתאי עצמו על היצירה:

ארי בן-שבתאי

״רגעי חייו האחרונים של אדם בהכרה שניפצע אנושות ללא סיכוי השארות בחיים מכונים בז'רגון הרפואי של צה"ל "שעת הזהב". לא מדובר בהכרח בשעה מדודה של שישים דקות, אלא במשך זמן בו תחושות הכאב מהפציעה מתחלפות בתחושת חמימות, רוגע, ואף אופוריה המאפשרות את בוא רגעי המוות עצמו ללא סבל ומתח נפשי קיצוני. כך דועכים חייו ומערכות הגוף החיוניות חדלות מלפעול כמו כיבוי אורות הדרגתי.״

״ביצירה זאת, המוקדשת לזכרו של גיבור ישראל, יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ומצביא דגול שנירצח לפני עשרים שנה בידי פושע ונבל מתועב שבפעולתו זו אף הביא חורבן על ערכי החברה הישראלית שהיו כה יקרים לישראלים רבים כמו גם לי אישית.״

ניסיתי כאן לשחזר בסוג של מטאפורה מוסיקלית את תחושותיו של רבין ז"ל ברגעי חייו האחרונים, ב"שעת הזהב" שלו. החל ברגע הטראומטי בו נורה, דרך הבזקי זיכרונות נעימים החולפים במוחו, מעורבים ברגעי חרדה, דאגה וייאוש ששיאם הוא שחזור צליל שלוש היריות שפגעו בו, ועד הסיום בו שוטף אותו גל חום ותחושת התרוממות רוח ואושר מדומה.״

ולראיון עצמו:

מה הדבר הראשון והמרכזי אליו היית רוצה שהמאזינים ישימו לב אליו ביצירתך ?

במוסיקה שלי, כמו בכל מוסיקה ובכל סגנון, הגבולות נעים הלוך ושוב בין מתח לרגיעה, נועם וצרימה, רעש ושקט, רגש ואפאתיות. אבל מי שינסה לאבחן את הדברים תוך האזנה למוסיקה שכתבתי, יחמיץ את העיקר. עצתי לכל מאזיניי, בין אם הם מבינים ומתמצאים במוסיקה בת זמננו או לחילופין הם מובכים והולכים בה לאיבוד, לנסות לחוות את עוצמות הרגש המובא במוסיקה. לא תמיד מובטחת כאן האזנה נינוחה. המוסיקה שלי יכולה גם להיות "עוקצנית" ומתריסה. אמנות בעיני איננה חייבת תמיד לשקף אך ורק את היפה והנעים.

ספר על מקום כתיבתך התזמורתית לעומת מדיומים אחרים.

הכתיבה לתזמורת מהווה בשבילי בעת ובעונה אחת אתגר מסוג שאותו אני אוהב מאוד, וגם אתגר הדורש ממני השקעת זמן ומאמץ פיזי לא קטן. הכתיבה לתזמורת מאפשרת לי להפליג על כנפי הדמיון כמעט ללא מיגבלות טכניות, וזאת לעומת הכתיבה להרכבים מצומצמים יותר ו/או לכלי סולו. הכתיבה לתזמורת יכולה לנוע בין התבטאויות "ציבוריות" מוחצנות לבין ביטויי רגש אינטימיים ביותר. בהרכבים קאמריים יש מגבלות על רמת הביטוי ה"ציבורי" והמוחצן.

מה מקורות ההשפעה/השראה שלך ?

מקורות ההשפעה שלי באים מסוגי המוסיקה אותם אני אוהב, בהם ניתן למנות מוסיקה קלאסית, רומנטית ומודרנית/בת זמנינו, כשבין הנציגים המובהקים בכל תקופה ניתן למצוא את מוצארט, בטהובן, ברהמס, וואגנר, אהלר, ריכרד שטראוס, סטרווינסקי, בארטוק, וכן מורי ורבי המלחין האמריקאי ג'ורג' קראמב. אבל זוהי רשימה מקוצרת מאוד ויש עוד רבים וטובים. מקורות ההשראה שלי נובעים לעיתים רבות מהחיים והסביבה בישראל או במקומות בהם ביקרתי. פעמים רבות אלו תגובות אסוציאטיביות לתרחישים שאני עד להם, או להקשרים המניבים רעיונות מעניינים מאותם תרחישים.

ספר קצת על מקומך בנוף המוסיקלי בארץ, לתחושתך הסובייקטיבית כמובן.

אני, ולדעתי כמוני רבים מבין חברי המלחינים הישראלים הפועלים בארץ כותבים מוסיקה הניחנת בתכנים הקשורים לסביבתנו התרבותית, חברתית ולנופי הארץ. גם אם אינני כולל במוסיקה שלי ציטוטים של קריאת המואזין הנשמעת עם הנץ החמה, וגם אם לא ישמעו במוסיקה שלי רמיזות של ים תיכוניות אין בי ספק שכל עולם הצליל העוטף אותי בסביבת מגורי בארץ משפיע על המוסיקה שלי, איך היא מצלצלת ואיך אני כותב אותה.  אם השאלה מכוונת לדעת את מעמדי כמלחין ישראלי חשוב או כזה שראוי להישכח – אינני מסוגל לענות על כך. ההיסטוריה מלמדת אותנו שדברים מסוג זה נקבעים שנים רבות לאחר הסתלקותנו מהעולם.  גם אם אני נחשב חשוב בימי חיי הרי שאין בכך שום הבטחה להישרדות והישארות בתודעה הציבורית למשך זמן.  אינני מאמין בפולחן אישיות, ולמעשה אני אולי אף סולד מדברים אלו. וכבר הגדיר זאת יפה מישהו חכם "…שקר החן והבל היופי…".

מה הקשר בין הסצנה המוסיקלית הישראלית לזו העולמית לפי חווייתך ותפישתך ?

בישראל פועלים מספר גדול של מלחינים מצויינים שאינם נופלים באיכותם וברמת יצירותיהם מחשובי המלחינים הפועלים ברחבי העולם. לצערנו הרב, על אף "הצטמקותו" של העולם לממדים של כפר גלובאלי, עדיין קשה למלחינים הפועלים בישראל לפרוץ ככוכבים בקריירות התופסות כותרות. הסיבות לכך יכולות להיות גיאוגרפיות, פוליטיות, חברתיות, תרבותיות ואף כלכליות. ישנם בינינו הכותבים מוסיקה שקל מאוד לזהותה כבעלת צביון ישראלי מובהק ויש הכותבים מוסיקה שאיננה ניחנת במאפיינים ישראליים הניתנים לזיהוי באופן מיוחד. אלו וגם אלו נתקלים באותם קשיים לפרוץ לקריירה בינלאומית. ניתן בהחלט גם להפנות אצבע מאשימה כלפי מוסדות התרבות בארץ, ואולי במיוחד אל עבר הממסד התרבותי, שאינו שם דגש חזק מספיק על הבאת המוסיקה הישראלית למודעות קהלים בחו"ל.

קלאסית 2

רביעי 18.11.15

אולם הנרי קראון

פדרו‮ ‬הלפטר‮, ‬מנצח
אולגה סנדרסקאיה, סופרן
מיכל דורון, מצו-סופרן

בן‮-‬שבתאי‮ ‬‮- ‬שעת‮ ‬הזהב‮ (לזכר‮ ‬יצחק רבין), ‬בכורה‮ ‬עולמית
מהלר‮ ‬‮- ‬סימפוניה‮ ‬מס׳ ‮ ‬4

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s