באבי יאר, גיא ההריגה – ההקלטה מהקונצרט לרגל יום השואה הבינלאומי במרכז אונסקו בפריז

התזמורת הסימפונית ירושלים ומאסטרו שאזלן בקונצרט במרכז אונסקו בפריז (דסי חיה שטרן)

דמי שלי לא יהודי הנהו,
אולם כל אנטישמי בזממו
כשנוא את היהודים אותי אויב, שונא הוא
ומשום כך –
אני רוסי ראוי לשמו!
(מתוך באבי יאר/יבגני יבטושנקו)

במסגרת יום השנה ה-70 לשחרור אושוויץ הוזמנה התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור למרכז אונסקו בפריז, לקונצרט מיוחד שפתח את אירועי יום השואה הבינלאומי, תחת שרביטו של מאסטרו פרדריק שאזלן. שאזלן, מנהלה המוסיקאלי של התזמורת הסימפונית ירושלים, הוא דור שני לשואה. אימו שרדה את המלחמה לאחר שהוחבאה על ידי משפחת דייגים מדנמרק.

במרכז הקונצרט ביצעה התזמורת את הסימפוניה מס׳ 13, באבי יאר,  מאת שוסטקוביץ', ואשר חמשת פרקיה עוסקים בקרבנותיה של הרודנות. בפרק הפותח השתמש המלחין ב׳באבי יאר׳, שירו הנוקב של המשורר הרוסי יבגני יֶבְטוּשֶנְקוֹ, ששבר את קשר השתיקה וההשתקה בנוגע למקום נורא זה, בו הוציאו הנאצים ובני-בריתם להורג מאות אלפי קרבנות, ברובם יהודים.

לפניכם הסימפוניה מס׳ 13, באבי יאר, מאת שוסטקוביץ׳, בביצוע של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, בניצוחו של מאסטרו פרדריק שאזלן, כפי שהוקלטה במרכז אונסקו בפריז , ב=26.1.15, עם האנסמבל הווקאלי של איל דה פראנס והזמר ארטג׳ון קוצ׳יניאן.

בקונצרט נכחו 1400 איש וביניהם שגרירים דיפלומטים ראשי הקהילה היהודית שגריר ישראל יוסי גל ונציגים ממדינות רבות המשרתים באונסקו.

מנכ״ל התזמורת, יאיר שטרן, אמר מעל הבמה בדברי ברכתו כי העם בישראל לא ישכח ולא יסלח את רצח ששת מיליוני היהודים ומיליונים נוספים שנרצחו בידי החיה הנאצית. בסיום דבריו ציטט בעברית את הקדיש לזכרם של הניספים.
הקהל קיבל את התזמורת בהתרגשות רבה ובסיום הקונצרט עמד על רגליו והריע בתשואות במשך שעה ארוכה.

ראיון עם המנהל המוסיקלי של התזמורת והמנצח בקונצרט, פרדריק שאזלן, בתכנית ׳רואים עולם׳ בערוץ הראשון

בעקבות הקונצרט כתב מר כרמל שאמה הכהן, שגריר ישראל לארגונים בינלאומיים בפריס אל מנהל התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, מר יאיר שטרן:

מכתב תודה

מתוך ראיון שערך מיכאל אייזנשטדט עם המשורר יבגני יבטושנקו בשנת 97':

שעת בוקר מוקדמת בטולסה, אוקלהומה, והמשיבון בביתו של יבגני יבטושנקו עונה לצלצול הטלפון. קול בס עמוק נשמע מעברו האחר של המכשיר. המשורר הרוסי המפורסם בן ה-64 מנסה לעצור את המכונה, אבל אינו מצליח. "מכונה ארורה", הוא מסנן בין שיניו משהצליח לבסוף לענות בעצמו, ומיד מתנצל. יבטושנקו עונה מסביר כי הוא אץ ללמד. "האם תוכל לצלצל בעוד יומיים", הוא שואל, וממהר לשיעור בשירה רוסית באוניברסיטה המקומית.

יומיים לאחר מכן יבטושנקו, הפעם רגוע, מדבר באריכות על פעילותו עתה ועל המניעים לחיבור שירו המפורסם "באבי יאר", שהיווה את הבסיס לסימפוניה ה-13 של שוסטקוביץ'. "ידעתי כי המקום באבי יאר היה קיים ולא הייתי המשורר הראשון שכתב על מה שאירע שם", בגיא ההריגה האוקראיני הידוע לשמצה שאליו הובילו הנאצים 30,000 יהודים בקיץ 1941, רצחו אותם והערימו את הגופות. "לאחר המלחמה ניסתה העיתונות שלנו להסוות את כל העניין. כשהגעתי לבאבי יאר הייתי בטוח כי תהיה במקום אנדרטה כלשהי אבל לא מצאתי דבר. כל שראיתי הייתה רק ערמת אשפה גדולה. הייתי בהלם והתביישתי ששום אנדרטה לא הוקמה כדי להזכיר לנו ולעולם מה בדיוק קרה שם. חזרתי במהירות למלון שלי, נעלתי רת עצמי בחדרי וכתבתי את השיר עוד באותו היום." ושורת הפתיחה אמרה הכל: "על שטח באבי יאר אין מצבות." ברגע שסיים יבטושנקו לכתוב את השיר הוא צלצל למוסקווה והקריא אותו בטלפון. "מאוחר יותר באותו הערב הייתה לי פגישה עם משוררים מקומיים והקראתי גם להם את השיר."

למחרת היה אמור יבטושנקו לקרוא משיריו במופע מיוחד בקייב. "כפי הנראה צותתו לשיחות הטלפון שלי או שחלק מאותם משוררים היו מלשינים. בבוקר הסירו הקג"ב את כל המודעות על ההופעה שלי." אבל ההופעה כן התקיימה. "כאשר הקראתי את השיר הוא התקבל בשתיקה רועמת ארוכה ולאחריה רעד של מחיאות כפיים שנמשכו לפחות 15 דקות." זו הייתה הופעתו האחרונה של יבטושנקו בקייב לזמן רב. "השלטונות האוקראיניים כעסו עליי על כי שברתי את קשר השתיקה בנוגע לבאבי יאר. במשך 23 שנים סיירתי בכל העולם אבל מעולם לא הוזמנתי בחזרה לקייב. רק ב-1991 הזמינו אותי שוב. כאשר רצתי בבוקר ליד הנהר, ראיתי אנדרטה גדולה המוקדשת ללוחמי החופש הרוסים והאוקראינים ועל האנדרטה נצבעה כתובת האומרת 'יהודים ורוסים הסתלקו מכאן'. רק אז הבנתי עד כמה צדקתי אז ועד כמה דבר לא השתנה מאז".

המשורר, שהיה דמות פוליטית פעילה במהלך כל חייו, מדבר אנגלית רהוטה במבטא רוסי כבד. הוא טוען כי המזל הגדול ביותר בחייו היה כשביסס שוסטקוביץ' את הסימפוניה ה-13 שלו על השיר "באבי יאר". "כשאמרתי לשוסטקוביץ' שלדעתי המוסיקה היא האמנות הגדולה והנעלה מכולן, הוא ענה כי אני טועה כיוון שהשירה נעלה יותר, השירה מכילה בתוכה גם מוסיקה". יבטושנקו מפרט כי כשכתב שוסטקוביץ' את אחת הסימפוניות שלו ב-1937, "תיארה היצירה פחד, זוועות ובושה, אותם רגשות של המלחין כלפי החיים בברית המועצות בעת ההיא. אבל כשבוצעה היצירה בהצלחה רבה פירשו אותה כיצירה על התפתחות הפשיזם. הוא אמר לי שאפשר לפגוע במוסיקה, ואז הוסיף כי השיר שלי אפשר לו לאחר זמן רב לכתוב את סימפוניית באבי יאר ולדבר בגלוי על דברים רבים". יבטושנקו מדגיש פעם אחר פעם שדאגתו היחידה של שוסטקוביץ' בעת ההיא הייתה "החשש כי הדורות הבאים יבינו אותו באופן מוטעה".

יבטושנקו נולד בסיביר למשפחה ממוצא אוקראיני ולטבי, ובגיל 11 עבר למוסקווה והחל ללמוד במכון גורקי לספרות. במחצית שנות ה-50 הפכו אותו השירים שכתב, למשל "השלג השלישי" ו"ההבטחה", לדובר מפורסם וקונטרוברסיאלי של הדור שלאחר סטלין. לאחר מותו של סטלין פרסם יבטושנקו את השיר "צומת זימה", המבוסס על ביקור בכפר מולדתו והעוסק בנושאים רבים הקשורים בחיים ברוסיה שלאחר סטלין.

יבטושנקו החל לסייר בעולם ב-1960, כאשר הוא מקריא את שיריו לפני קהל נלהב בכל מקום שהגיע אליו. כיום הוא מחלק את זמנו בין מולדתו וטולסה, ארצות הברית, שם הוא מלמד באוניברסיטה. "אני אזרח רוסי ואני נוסע עם דרכון רוסי. ערכתי אנתולוגיה ענקית של שירה רוסית במאה ה-20, שתרגומה לאנגלית ארך 23 שנה. עתה אני מלמד עם ספר הלימוד האישי שלי". פרט לשירה יבטושנקו מלמד גם קולנוע רוסי ואירופי.

ברוסיה יבטושנקו מלמד שירה רוסית וכן יש לו תכנית שירה שבועית של חצי שעה בטלוויזיה, בכל יום שבת. באוקלהומה יש לי 150 סטודנטים, מספר מרשים בהחלט, אבל ברוסיה יותר מעשרה מיליון איש צופים בתכנית הטלוויזיה שלי. אני יודע כי גם בישראל צופים בתכנית. אני מקבל מכתבים מכל העולם וגם מישראל. אני גם יודע שעולים רוסים רבים הביאו עמם מרוסיה לישראל את הספרים שלי, חלקם אפילו עם חתימת ידי. חלק אפילו שומרים את הכרטיסים לערבי השירה שלי שנכחו בהם בברית המועצות. אני מכנה אותם הסמלים הנפולים של תקוותנו".

יבטושנקו כתב 42 ספרי שירה, שלושה רומנים, שלושה ספרי מאמרים פוליטיים וספרותיים, שני ספרי צילומים וגם ערך שני סרטים. יצירותיו תורגמו ליותר מ-72 שפות. הרומן הראשון שלו, "אוכמניות פרא", הגיע לשלב הגמר בפרס ריץ ע"ש המינגוויי בפריז בשנת 1985. הוא זכה באינספור פרסים ואותות הצטיינות, לרבות הפרס למען הגנת השלום בברית המועצות ומדליית הספרות האמריקנית. הוא היה חבר הפרלמנט הרוסי בין השנים 1988–1991 והוא כעת סגן נשיז אגודת הסופרים הרוסית, חבר כבוד באקדמיה האמריקאית לאמנויות וחבר באקדמיה האירופית לאמנויות ומדעים. בשנת 1994 הוא סירב בפומבי לקבל את  הפרס הגבוה ביותר ברוסיה, אות מסדר האחווה בין העמים, כמחאה על המצב בצ'צ'ניה.

בביקורו הראשון בישראל לפני שבע שנים קרא את שיריו לפני קהל קהל של למעלה מ-3,000 איש בתל אביב, אירוע שתיאר כחוויה מדהימה. "בישראל יש כיום קרוב למיליון אזרחים שהגיעו מרוסיה, ורבים מהם עדיין קוראים ספרות רוסית באופן קבוע".

מיכאל אייזנשטדט

*
באבי יאר
מאת יבגני יבטושנקו. תרגום מרוסית: אריה אהרוני
בבאבי יאר לא נישאים כל גלעדים.
בכתב פ.נ. גלמי נבט מדרון תהומות.
היום אני ירא.
אני אחוז פחדים.
שנותי היום כשנות
עם ישראל עצמו.
דומה עלי –
אני הוא איש עברי.
הנה על פני מצרים אשוטט.
הנה אני מוקע על צלב, דמי שותת
ועד היום אשא עקבי המסמרים.
דומה עלי כי דריפוס-
הוא אני.
סחי קרתני הוא מלשיני ודיני
מבעד לסורג
דיני נרדף להיות
חשוף לבוז
לרוק ולשקרים
ומטרוניתות בשמלות תחרים,
צווחות ומצביעות עלי במטריות.
דומה עלי –
אני הוא נער קט
בביאליסטוק אשר בדם טובלה.
נגידי המסבאה שטופי חנגה.
צחנת בצל וי"ש מהם עולה
אני נבעט, כבדות מגף דורסת.
לשווא אפיל תחינה.
"הכה בז'יד, הצל את רוסיה!"
בהורתי פורע מתעלל.
הו, עם רוסי שלי!
אדע בכל מאוד –
אחות עמים אומרת מהותך,
אך אלה שידיהם מזוהמות,
הרבו במלא גרון לשאת לשוא שמך.
ארצי שלי, ידעתי כי טובה את.
הו, מה כלימה
כי בלי כל רעדה,
עדת האנטישמים המזועת
בשם "ברית עם רוסיה" נתקשטה.
דומה עלי –
כי אנה פראנק אני.
כבת זמורה
לעת אביב שקופה, חורת.
לבי אוהב.
אין צורך במלים.
אך זאת,
כי זה בזו נביטה חרש.
מה מעטה הזכות לחוש כאן ולראות!
ירקות עלים ותכול שמים –
אסורים.
אבל אפשר הרבה מאוד, במסתרים,
לחבוק איש את רעהו ענוגות.
באים לכאן?
אל פחד-
שעטה היא
של האביב –
זה הוא בא בחפזו.
קרב נא אלי,
תן חיש את השפתיים
שוברים הדלת?
לא הקרח זע.
בבאבי יאר עשבי הבר יהמו
עצים-
כדיינים קודרי מבט.
הכל זועק אלמות
אני מסיר הכובע
וחש כיצד שיבה זורקה בי אט.
ואנוכי עצמי-
אלמות המשוועת
על רבבות רבוא שנקברו
אני פה כל זקן אשר נורה למוות,
אני הוא פה כל ילד קט ירוי.
זאת לא אשכח
ולא אמחה מקרב!
ה"אינטרנציונל" לו באונו ירעם
בעת שיטמן לעדי עד בקבר
אחרון האנטישמים בעולם.
דמי שלי לא יהודי הנהו,
אולם כל אנטישמי בזממו
כשנוא את היהודים אותי אויב, שונא הוא
ומשום כך –
אני רוסי ראוי לשמו!

*

n19750210_1מתוך 'מעריב' (1975)

*

יבטושנקו מקריא את השיר במסגרת ערב שנערך לכבודו ביד ושם, 15.11.07

*

n19890129_2מתוך מאמר של נח זבולוני בעיתון 'דבר' (1989)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s