על רבדים ונדודים – ראיון עם המלחין הישראלי גילעד הוכמן

Hoch1
׳את "נדודים" הלחנתי עבור נגן המנדולינה אלון שריאל, לקונצרט שהתקיים בלונדון בשנה שעברה. דרכה ניסיתי לבטא בצורה הכנה והמדויקת ביותר את חוויותי האישיות, שאלות ותהיות, וגם להעביר מסר מסוים. אחרי לא מעט חיפושים מצאתי את החומרים המוזיקאליים הבסיסים שדרכם העברתי את אותו המסר ואת התחושות הקשורות לנושא היצירה – נדודים, פיסיים או רגשיים. היות שגם אלון וגם אני חיים כבר כמה שנים מחוץ לישראל, מצאתי את הנושא החוץ-מוזיקאלי הזה כרלוונטי במיוחד עבורי ועבור רבים אחרים. דרך יצירה זו רציתי גם להמשיך ולהתיחס למשמעויות השונות של מצב קיומי זה.׳

אחד היעדים אותם הצבנו לעצמנו בתזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, הוא ביצוע של יצירות שחוברו על ידי מלחינים ישראלים צעירים. ׳בין עזה לברלין׳, יצירתה של מלחינת הבית שלנו, אביה קופלמן, בוצעה בקונצרט הפתיחה שלנו העונה, ואנחנו שמחים וגאים לבצע יצירה נוספת של מלחין ישראלי ממש בקונצרט הקרוב שלנו.

המלחין גילעד הוכמן, שאת יצירתו ׳נדודים׳, פנטסיה קונצ׳רטנטה למנדולינה ולתזמורת כלי קשת, נבצע בקונצרט מס׳ 4 של הסדרה הקלאסית ביום ד׳, ה-14 לינואר, נחשב לכשרון עולה בעולם המוסיקה הקלאסית הבינלאומית וכאחד הבולטים במלחיני ישראל.

לצפיה ביצירה בביצוע שנערך בסט. ג׳יימס׳ס פיקדילי בלונדון:

גילעד הוכמן נולד בשנת 1982 בעיר הרצליה שבישראל לאב יליד אודסה ואם ילידת פריז. כיום הוא מחלק את זמנו בין ברלין, גרמניה וארץ הולדתו. בין הישגיו הרבים, בגיל 24 היה הוכמן למלחין הצעיר ביותר לו הוענק פרס ראש הממשלה היוקרתי למלחינים. הוא היה בן 22 בלבד כשמונה למלחין הבית של תזמורת סימפונט רעננה. הוא הקים וניהל את אנסמבל "ארקו" ואת סדרת הקונצרטים "צלילים חדשים" של איגוד הקומפוזיטורים בישראל ובשנת 2007 זכה לתעודת הוקרה מעיר מגוריו רעננה על הישגיו האמנותיים.

הוכמן החל את דרכו המוזיקאלית בגיל 6 עם לימודי הפסנתר. בגיל 9 החל להלחין יצירות ובגיל 18 סיים בהצטיינות את לימודיו בקונסרבטוריון הרצליה, שם היה תלמידו של המלחין איליה חפץ והפסנתרן מרק שבינר. בשנת 2007 סיים גילעד הוכמן בהצטיינות את לימודיו בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה שבאוניברסטת תל-אביב בהנחיית המלחין גיל שוחט, כאשר כבר אז נוגנו יצירותיו לעיתים תדירות על במות הקונצרטים החשובות בישראל וכן בארה"ב ובאירופה.

הוכמן בטקס קבלת פרס ראש הממשלה למלחינים (2007)

הוכמן בטקס קבלת פרס ראש הממשלה למלחינים (2007)


כאמור, בקונצרט הקרוב שלנו בירושלים, לצד יצירות מאת מיו וברהמס, נבצע גם את ׳נדודים׳ למנדולינה ולתזמורת כלי קשת, עם הסולן אלון שריאל, ולקראת הקונצרט ערכה אביה קופלמן, מלחינת הבית שלנו, ראיון עם הוכמן:

ספר קצת על היצירה שלך ועל מה שעבר בראשך כשכתבת אותה.
את "נדודים" הלחנתי עבור נגן המנדולינה אלון שריאל, לקונצרט שהתקיים בלונדון בשנה שעברה. דרכה ניסיתי לבטא בצורה הכנה והמדויקת ביותר את חוויותי האישיות, שאלות ותהיות, וגם להעביר מסר מסוים. אחרי לא מעט חיפושים מצאתי את החומרים המוזיקאליים הבסיסים שדרכם העברתי את אותו המסר ואת התחושות הקשורות לנושא היצירה – נדודים, פיסיים או רגשיים. היות שגם אלון וגם אני חיים כבר כמה שנים מחוץ לישראל, מצאתי את הנושא החוץ-מוזיקאלי הזה כרלוונטי במיוחד עבורי ועבור רבים אחרים. דרך יצירה זו רציתי גם להמשיך ולהתיחס למשמעויות השונות של מצב קיומי זה.

המנדולינה בפרט היוותה מקור השראה גדול. זה כלי עם מצלול ואופי מיוחדים ואפשרויות ביטוי רחבות מאוד. היא משכה אותי ליצור תחושת זמן רחבה וסטטית שמתיחסת למוזיקה ולפילוסופיה של המזרח. בו בזמן ביקשתי לשלב את התוכן הזה עם מבנה קלאסי-מערבי כך שהמוטיבים ההרמוניים-מלודיים והמבנה הם בעצם הכלאה בין מוזיקה מזרחית ומערבית, וגם בין ז'אנר הפנטסיה לבין ז'אנר הקונצ'רטו הקלאסיים-מערבים.

מה מקורות ההשראה שלך (המוסיקליים)? מה ההשפעות?
כמו רוב האנשים היום, אני חשוף להמון סוגים של מוזיקה. קשה אפילו למנות את כולם אבל מכל אחד אני משאיל משהו ומכניס ל-"ארגז הכלים" שלי כמלחין. מוזיקה יפאנית מסורתית, מוזיקה ערבית, מוזיקת פופ על סוגיה השונים, מוזיקה אלקטרונית – אני אוהב לחוות סוגים שונים ולגלות עוד ועוד. יש לי קשר חזק במיוחד למוזיקה קלאסית-מערבית, עוד מילדות, והחוויות המוזיקאליות הגדולות ביותר שלי מאז קשורות דווקא למוזיקה קונצרטנטית, למשל מאת בטהובן, באך ורחמנינוב. האחרון כבר ניסח ש-"מוזיקה מספיקה לחיים שלמים אבל חיים שלמים לא מספיקים למוזיקה" ובאמת שאין סוף לשפע הזה. אני חושב שמוזיקה קלאסית במאה ה-20 וה-21 היא במיוחד מעניינת כי היא תוצאה של היסטוריה ופיתוח של מאות בשנים מאת מוחות יצירתיים גדולים, היא נדרשה להגיב למציאות אנושית ופוליטית קשה ומורכבת ולכן גם התברכה בזרמים מגוונים מאוד.

מוזיקה מספקת לי המון השראה אבל לא פחות מכך, גם דברים שלא קשורים אליה ישירות. בסופו של דבר היא אחד האופנים בהם אני מבטא חוויות אנושיות רגילות, מתעל מחשבות ותחושות פנימיות ומעביר מסרים שחשובים לי.

על השפעות אני יכול פחות לדבר. את זה אני מעדיף להשאיר למוזיקולוגים. מה שכן, יש לי משיכה בסיסית למוזיקה עממית ולתכנים מוזיקאלים וחוץ-מוזיקאליים שקשורים לתרבות היהודית. אולי זה משהו שספגתי מהמורה הראשון שלי להלחנה, איליה חפץ, או שאולי הרגשתי באופן פנימי שמכל השפע הזה, דווקה דברים אלה "שייכים" לי באופן מיוחד.

האם אתה, כישראלי שעבר להתגורר בברלין, מרגיש הבדל בין הקהל שאתה כותב עבורו בארץ לקהל הגרמני? אם כן, מהו?
שאלתי את עצמי שאלה זו ממש מספר פעמים בעבר. בעיקרון אני לא יודע הרבה על "הקהל" מלבד שמדובר בבני אדם שאוהבים את חווית המוזיקה הקונצרטנטית. אני מעריך שהעדפותיהם המוזיקאליות רבות כמספר האנשים עצמם ולכן, אני לא באמת כותב לקהל כזה או אחר. מה שמאחד ביני לבין אותם אנשים הוא, לפני הכל, שגם עבורי חווית המוזיקה היא דבר עמוק ביותר. לפחות אני מניח שכך הוא הדבר. אני אוהב לשבת בשקט ולשקוע בנגינה מעולה של יצירות המלחינים הקאנוניים והאחרים. דבר נוסף שמאחד בינינו הוא שאנחנו חלק מאותו שלם של העשייה האמנותית: המבצע, המלחין והקהל הם חלקים שללא אחד, האחרים לא יכולים להתקיים.

כמובן שיש הבדלים בין קהלים שונים במדינות ותרבויות שונות, בהם אני יכול להבחין. זה פועל יוצא של גורמים רבים ובינהם הסטנדרטים המוכרים וגם אופן ניהול הגופים האמנותיים – הפסטיבלים, התזמורות, בתי האופרה, המקהלות והאנסמבלים. בגרמניה, למשל, פועלות מאות רבות של תזמורות ברמות מקצועיות שונות ועם הדגשים שונים על רפרטואר. הקהל נחשף לריבוי ומתוך ריבוי זה, בסופו של דבר, גם לא-מוזיקאים יכולים לדבר על הביצוע המועדף שלהם לסימפוניה זו או אחרת. גם בשפה עצמה קיים הבדל בין מוזיקה רצינית, מוזיקה בידורית ומוזיקה פונקציונאלית (E-, U- und F-Musik) ובמקרים רבים בני נוער שרים במקהלה או מנגנים בתזמורות כבר בבית הספר. זה חלק מהתרבות הכללית ועליה הם לא מוותרים כל-כך בקלות.
באופן אישי, זכיתי לקבל יחס אוהד ממאזינים בארץ, בגרמניה ובשאר המקומות בהם נכחתי בקונצרטים עם יצירותי. בכל פעם, נדמה היה שדרך היצירה שהלחנתי אנשים יכלו להתחבר למקום בתוך עצמם ואולי גם להרחיב מעט את העולם האסוציאטיבי, הרגשי והשכלתני שלהם. בעצם, אם יש מטרה חברתית למוזיקה, אולי זוהי המטרה.

אם לדבר על הבדלים, מנסיוני אוכל לומר שבארץ הרבה מקהל הקונצרטים מתיחס מראש בספקנות ליצירות חדשות, בעוד שבגרמניה קיים יותר מרחב פנימי לספוג מוזיקה לא מוכרת, להתיחס אליה וגם אם לא אוהבים, עדיין להישאר מנומסים. מאידך – למרות שהקהל בארץ לא מקבל הרבה מאוד הזדמנויות טובות להיכרות שכזו – מצאתי שהוא מגיב ליצירות חדשות שהוא כן אהב בהתלהבות מיוחדת. זה כאילו ביטאת משהו מאוד פרטי דרך המוזיקה והאנשים מצאו נקודות חיבור והזדהות.
בסופו של דבר, ניכר בעיני שתרבות מפותחת, מוזיקאלית ואחרת, פשוט צריכה ריבוי. ריבוי עשייה ומנהלים טובים ויצירתיים שמביאים לאנשים מוזיקה בעלת רבדים מבלי לחשוש, וגם כאלה ששומרים על ההבדלים בין מוזיקה רצינית, בידורית ופונקציונאלית.

עד כמה אתה מרגיש שהמדיום התזמורתי רלוונטי כיום, כשיש הגברה, אמצעי הקלטה זמינים, וכל כך הרבה אמצעים אחרים, אלקטרוניים ואקוסטיים?
באופן אישי, אני לא מכיר הרבה חוויות אמנותיות חזקות יותר מאשר להקשיב לתזמורת טובה מבצעת מוזיקה טובה – חי. זו אחת מפסגות העשייה התרבותית המערבית והיא אינה ברת החלפה לדעתי באמצעים אלקטרוניים. במיוחד כאשר כל כך הרבה מוחות גדולים ביטאו מסרים דרך המדיום התזמורתי. לקונצרט החי מעלות רבות וגדולות וכמובן אפשר שהוא יעבור מן העולם, אבל אני מקווה שאנשים אחראיים לא יתנו לזה לקרות. זה תלוי באנשים עצמם. מנקודת מבט היסטורית, הרלוונטיות של התזמורת החיה רק גדלה וגדלה והיא נגישה להרבה יותר אנשים מאשר הייתה לפני 200 שנה. עכשיו השאלה היא רק מה מנגנים.

מה החלום המוסיקלי הכי גדול שלך נכון לעכשיו?
בעצם זה אותו חלום שמלווה אותי מאז גיל 9. הוא מקבל זוויות שונות עם השנים אבל בבסיסו הוא ביטוי דרך מוזיקה. בין אם זו יצירה קטנה לפסנתר או קונצ'רטו לכינור ולתזמורת סימפונית, הדבר החשוב לי ביותר הוא שהמוזיקה תהיה הכי קרובה שאפשר לאיך שאני שומע אותה בעיני רוחי, שתעביר מסר שאני רוצה להעביר ושתייצר חוויה שתורמת משהו למישהו אחר.

——————–

קלאסית 4
רביעי 14 ינואר  20:00
אולם הנרי קראון
פרדריק שאזלן, מנצח
אלון שריאל, מנדולינה

מיו בריאת העולם
גילעד הוכמן
– נדודים, פנטסיה קונצ'רטנטה למנדולינה ולתזמורת כלי קשת (בכורה ישראלית)
ברהמס – סימפוניה מס' 4

כרטיסים בטלפון 1-700-70-4000

button-theatre

2 תגובות ל-“על רבדים ונדודים – ראיון עם המלחין הישראלי גילעד הוכמן

  1. נדודים – יצירה יפה המשקפת את הלך רוח של נדודים, המכיל בתוכו את הכמיהה ליישוב דעת ולחיי רוח, בדיוק כפי שטיול כולל עד הגעגועים לחזרה הביתה, ברמות שונות של הבשלה. דבר אחד אינו אפשרי ללא השני, ולמרות שאיננו רואים סוף לנדודים שלנו במחשבה, ברגל, במקום בו אנו יישובים, הכמיהה הזו לשוב הביתה נשארת וקיימת, וכפי הרגש שהיצירה הזו מעוררת, נמצאת איתנו תמיד אי-שם מעבר לפינה, או אפשר לומר "מתחת לאף". לצד מסע הסבל והייסורים שהנדודים כופים על הנווד, תמיד נמצאת איפשהו ההזדמנות לשוב, לחיי יישוב הדעת והרוח תחת בדיקה מתמדת והערכה של כל הקיים כמשרת גם את היפוכו כמו גם אותו, באותה המידה. לאן, איפה, יש לנדוד, על כך חושבת, המחשבה, בעת שהיא נודדת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s