מטמורפוזות – אביה קופלמן בראיון עם צבי אבני

zeitzeugen-tzvi-avnibild-100~_v-image512_-6a0b0d9618fb94fd9ee05a84a1099a13ec9d3321

בין היצירות אותן נבצע בקונצרט 'רחמנינוב וחברים' גם 'מטמורפוזות על כוראל של באך' מאת חתן פרס ישראל ואחד מהמלחינים הישראליים החשובים ביותר – צבי אבני, ולפניכם ראיון קצר עם המלחין (תודה למלחינת הבית אביה קופלמן שערכה עמו את הראיון).

האזינו ל'מטמורפוזות על כוראל של באך' בניצוחו של דייויד רוברטסון, מתוך פסטיבל ליטורגיקה של שנת 86'.

ביוגרפיה קצרה:

צבי אבני, מבכירי הקומפוזיטורים בישראל וחתן פרס ישראל, נולד בגרמניה ב-1927 ועלה ארצה ב-1935. את ראשית צעדיו בתחום המוסיקה עשה בכוחות עצמו ואחר-כך למד אצל פאול בן-חיים ומרדכי סתר, באקדמיה למוסיקה בתל-אביב. בהמשך השתלם בארצות-הברית, אצל ולדימיר אוסצ'בסקי במרכז למוסיקה אלקטרונית של אוניברסיטת קולומביה-פרינסטון וכן בטנגלווד אצל אהרון קופלנד ולוקאס פוס. בעבר שימש כראש החוג לתיאוריה ולקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים , יסד את המעבדה למוסיקה אלקטרונית ועמד בראשה וכיום הוא משמש כפרופסור לתיאוריה ולקומפוזיציה במוסד זה.

יצירותיו כוללות מוסיקה תזמורתית, מוסיקה קאמרית להרכבים שונים, מוסיקה קולית ומקהלתית, מוסיקה אלקטרונית וכן מוסיקה לבלט, לתיאטרון, סרטים אמנותיים, תסכיתי רדיו ועוד. רבות מהן הודפסו ויצאו לאור על גבי תקליטים ותקליטורים והן מבוצעות לעיתים תכופות ברחבי העולם בידי סולנים, הרכבים שונים ותזמורות סימפוניות בארץ, באירופה ובאמריקה.

צבי אבני זכה בכמה וכמה פרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל למוסיקה (2001), פרס האמנות של מדינת הסאר בגרמניה (1998), פרס ראש הממשלה מטעם השופטים על מפעל חיים (1998), פרס אקו"ם על מפעל חיים (1986), פרס אנגל, פרס ליברסון, פרס קיסטרמאייר ועוד.

במסגרת פעילותו העניפה בחיי המוסיקה של ישראל, הוא שימש בעבר כיו"ר איגוד הקומפוזיטורים ועמד בראש "ימי המוסיקה הבינלאומיים" שהיו בישראל ב-1980. שנים אחדות היה יו"ר המדור למוסיקה של המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות ושימש פעמיים כיו"ר חבר השופטים של התחרות הבינלאומית לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין (ב-1989 וב-1992). מ-1991 הוא יו"ר ההנהלה של תנועת הנוער המוסיקלי בישראל. הוא יצג את ישראל בפורומים בינלאומיים שונים ונשלח מטעם המדינה למסעות-הרצאות מקיפים בחו"ל.

מה חשיבות היצירה הזו עבורך?
ה"מטמורפוזות" היא יצירה שביסודה הכוראל הבאכי הכי אהוב עליי מאז עיסוקי בכוראלים בשנות הלימוד באקדמיה. יש בו משהו עתיק וגם "מזרחיות" מסוימת בגלל המודוס הפריגי. בעת חיבור היצירה הרגשתי שהמדיום התזמורתי מאפשר לי להלביש את הכוראל הזה במגוון רחב של ואריאנטים שמבליטים היבטים שונים של הפוטנציאל ההרמוני והמלודי שיש בדרך, פוטנציאל שבאך הבליט יפה כל כך. זה היה אתגר מרתק להוסיף משהו משלי כ-250 שנה אחריו.

מי הדמות שהכי השפיעה על עיצובך כמלחין וכיוצר, לדעתך?
מרדכי סתר השפיע רבות על דרכי כמלחין. הוא היה מוסיקאי מהזן האידיאליסטי, שלא סטה מהדרכים שהתווה לעצמו, והטיפול שלו בחומרים שעלו ברוחו היה תמיד אינטנסיבי ומחמיר, בלי ויתורים. גם כאדם התווה לעצמו עקרונות. למעשה הוא היה אידאליסט בגישתו לחיים ולמשמעותם. לידו, הדמות הקרובה אליי נפשית ביותר מהקלאסיקה היא בטהובן.

האם יש לך חלום כיוצר שטרם הגשמת?
למצוא פנאי לחזור לציור – לבקר בברצלונה, ויש עוד…

מה הדבר הנהדר ביותר והנורא ביותר במוסיקה בת זמננו לדעתך?
הדבר הקשה במוסיקה המודרנית (מושג מעורפל הכולל עשרות סגנונות וגישות), הוא היעדר קריטריונים מקובלים. זה יוצר בלבול לא קטן בשיפוט יצירות על ידי הקהל, וגם המקצוענים חלוקים מאוד בהבנת המתרחש לעתים. מצד שני, חוסר קריטריונים יכול להיות מבורך כשמדובר ביוצרי אמת בעלי כישרון ומקוריות, שיודעים לקבוע את הקריטריונים לעצמם במצפון ובאחריות.

מהו הארוע המכונן ביותר בדרכך המקצועית?
אירוע(ים) מכוננים בחיי המוסיקליים:
אירוע אחד הוא פגישתי ב-1963 עם אדגר וארז בניו יורק. וארז יעץ לי (וגם עזר לי) לפנות למוסיקה האלקטרונית, וזו השפיעה רבות על דרכי המחשבה שלי אחר כך. אירוע מכונן אחר הוא הקיץ שביליתי בטנגלווד בשנת 1963, ובו למדתי אצל אהרון קופלנד ולוקאס פוס. עוד אירוע משמעותי, מבחינה קצת אחרת, הוא נסיעתי לברלין עם התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, ב-1980. התזמורת ביצעה את יצירתי מוסיקה תכניתית 1980 באולם של התזמורת הפילהרמונית בברלין. מלבד הריגוש המוסיקלי, פיעם בעמקי נפשי רגש הנקמה, על שכאן – במרחק מאות מטרים מהבונקר של הנבל הנאצי שגירש אותי ואת הוריי מגרמניה ב-1935 – תזמורת ישראלית בניצוח גארי ברתיני מנגנת את המוסיקה שלי, באולם שהוא מהמכובדים בעולם.

הקלטות מיצירותיו של צבי אבני המונגשות באתר ארכיון הצליל של מחלקת המוזיקה שבספריה הלאומית.

—-

Among the pieces to be performed on our 'Rahcmaninoff & Friends' is Metamorphoses on a Bach Choral by Israeli composer  Tzvi Avni – And you can listen to Metamorphoses on a Bach Choral's premiere, with the Jerusalem Symphony Orchestra, IBA (From the Liturgica Festival, 1986), conducted by David Robertson.

Metamorphoses
Aviya Kopelman, JSO's resident composer, interviewed Zvi Avni on this forthcoming performance of Metamorphoses on a Chorale.

 What is the importance of this piece for you?
The Metamorphoses is based on a Bach chorale, which has been my favorite ever since I began studying the chorales as a student in the academy. There is something arcane about it, as well as a somewhat "oriental" quality, on account of the Phrygian mode. While I was composing the piece I sensed that the orchestral medium allows me to adorn this chorale with a wide palette of variants, highlighting different aspects of the harmonic and melodic potential which Bach had laid out so nicely. It was a fascinating challenge to add something of my own 250 years later.

Who would you say contributed the most to the shaping of your identity as a composer?
The person who influenced my path as a composer was mainly Mordechai Seter. He was a musician of the idealist kind, who would not stray from the directions he laid out for himself, and his treatment of the musical material he conceived was always intensive, rigorous and uncompromised. And also personally – he was a man of self-chosen principles; an idealist in his approach to life and its meaning.  Next to him – the classical character with whom I feel the closest affinity is Beethoven.

Do you still have an unfulfilled dream?
To find the time to resume painting, to visit Barcelona, and more.

What in your opinion are the greatest and the most awful aspects of contemporary music?
The hardest problem about modern music (a vague concept in itself, which includes dozens of approaches and styles) is the lack of consensual criteria. This creates quite a confusion when pieces are assessed by the audience; the pros themselves oftentimes greatly differ in their approaches and in their assessment of what goes on. On the other hand, this lack of criteria can turn into something quite welcome in the hands of truly creative and talented artists, who are able to determine their own criteria with responsibility.

What was the constitutive event of your professional life?
The constitutive event(s) of my musical life:
In 1963 I met Edgard Varèse in New York. He suggested that I acquaint myself with electronic music (and also facilitated this move), which subsequently affected my thinking rather significantly. That summer I spent at Tanglewood and studied with Aaron Copeland and Lucas Foss.
Another event, significant in a different way, was my visit in Berlin in 1980 with the Jerusalem Symphony Orchestra, IBA, which performed my piece Programmatic Music (1980) at the Berlin Phliharmonie hall. Beyond the musical excitement, at the bottom of my heart I felt a vengeful sentiment, that here, a few hundred meters from the bunker of that Nazi villain who deported my parents and me away from Germany in 1935, an Israeli orchestra conducted by Gary Bertini, performs my music at one of the world's most prestigious venue.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s