חגיגת אביב בסימפונית: 'ארבע העונות' של ורדי בבכורה ישראלית

ג'וזפה ורדי

האביב הישראלי סוף סוף כאן (בין שרב לצינה וחוזר חלילה), ומלבד פולחן האביב החוגג 100 שנה לבכורה הידועה אותו נבצע לקראת סוף החודש, אנחנו גאים להיות הראשונים בארץ שמבצעים את ארבע העונות מתוך ערבית סיציליאנית של ורדי, במסגרת קונצרט שכותרתו 'עונות' במסגרת סדרת קלאסיקל (ובו נבצע גם את ארבע העונות של ויואלדי ואת אביב בהרי האפלצ’ים של קופלנד).

ג'וזפה ורדי (1813–1901)
"ארבע העונות", מוזיקה לבלט מתוך ערבית סיציליאנית (1855)

במאה ה-19 הייתה האופרה הפריזאית אחד המוסדות התרבותיים היוקרתיים ביותר באירופה. כמו במוסדות דומים בימינו, נתח מרכזי ברשת התמיכה הכלכלית של האופרה הגיע מקבוצות של מנויים בעלי אמצעים. אחת הקבוצות החשבות במאה ה-19 הייתה "מועדון הרוכבים של פריז", שנוסדה ב-1834 כדי לשמש כארגון הגג של כל מרוצי הסוסים בצרפת, וכללה גברים משכבות העילית.

באותן שנים חייבה הנהלת האופרה הצרפתית את המלחינים לשלב קטע בלט בפתיחת המערכה השלישית – בין שהייתה לכך הצדקה בעלילת האופרה ובין שלא. ההתעקשות על שילוב הבלט בפתיחת המערכת השלישית הייתה קשורה לכך שחברי "מועדון הרוכבים", אשר החזיקו בבעלותם מספר רב של תאים בבית האופרה, נהגו להגיע לאופרה רק לקראת מערכה זו. לאחר שסיימו לסעוד את ארוחות הערב שלהם במהלך המערכה הראשונה והשנייה, היו מתיישבים האדונים בנחת בתאיהם וצופים להנאתם ברקדניות של להקת המחול. עדות לעומק שבו הייתה נטועה המסורת המתוארת אפשר למצוא באחת השערוריות המפורסמות של התקופה: כשווגנר – שנחשב אז לגדול המלחינים החיים – התעקש ב-1861 לכלול את "בלט הר ונוס" דווקא במערכה הראשונה והשנייה של האופרה טנהויזר, הביאו המחאות הנחרצות של חברי "מועדון הרוכבים" כמעט לביטולה המוחלט של האופרה. בעקבות שערורייה זו סירב וגנר להעלות הפקות נוספות בפריז.

בניגוד לווגנר, לוורדי לא היו הסתייגויות רבות מן המוסכמת הפריזאית. האופרה הראשונה שהעלה בפריז, ירושלים, הייתה עיבוד צרפתי מיוחד לאופרה המצליחה שלו הלומברדים במסע הצלב הראשון, וכללה בין היתר תוספת של קטע בלט כנדרש. שמונה שנים מאוחר יותר, ב-1855, העלה בית האופרה בפריז את ערבית סיציליאנית, שהייתה הראשונה מבין שתי אופרות שהלחין ורדי במיוחד עבור בית האופרה (אחריה הגיעה דון קרלוס). מלבד הבלט, הפורמט האחיד הכתיב שהאופרה תהיה בת חמש מערכות, שתימשך בין שלוש לארבע שעות, ושתכלול אפקטים מקהלתיים ותפאורתיים מרהיבים.

עבור ערבית סיציליאנית חיבר ורדי ארבעה קטעי בלט תחת הכותרת "ארבע העונות". בין הרעיונות ששזר ורדי במחולות: ריקוד לשם התחממות בחורף; רוחות חמימות באביב; מנוחתן של עלמות חן, שמתבטלות להן לעת קיץ, מופרת כאשר לפתע מגיח מולן פאון (יצור מיתולוגי שחציו אדם וחציו תיש).

ערבית סיציליאנית היא דרמה היסטורית, על פי ליברית מאת אז'ן סקריב ושארל דוברייה. האופרה מתרחשת במאה ה-13 בסיציליה, הנתונה תחת שלטון צרפתי. העלילה הסבוכה מבוססת על מקרה הסיטורי אמיתי, שמוכר כ"טבח הערבית הסיציליאנית", ובו רצחו הסיציליאנים כ-2,000 צרפתים. על רקע הסיפור ההיסטורי נקלעות הדמויות לסבך של אהבות, מזימות ובגידות. כדרכו, מיהר ורדי להכין גם גרסה איטלקית לאופרה, אך בעידן הרגיש של טרום איחוד איטליה, לא יכול היה למקם את העלילה בסיציליה של המאה ה-13, והאופרה מתרחשת בפורטוגל, שבמאה ה-17 הייתה תחת כיבוש ספרדי. מאחר ולא נערכה בסיציליה, נקראה הגרסה האיטלקית ג'ובנה דה גוזמן. ב-1861, לאחר איחוד איטליה, השיב ורדי לאופרה את שמה ועלילתה המקוריים.

הגרסה הפריזאית המקורית של ערבית סיציליאנית לא זכתה להצלחה, בוודאי לא בסטנדרטים של ורדי, ולא הואילו גם ניסיונות לעבד אותה מחדש ב-1863. הגרסה המקורית, ועמה גם הבלט, נשארה בלתי מוכרת במשך למעלה מ-100 שנים, עד שבשלהי המאה ה-20 זכתה למספר ביצועים גדל והולך.

לפניכם שני ביצועים מצוינים לפרק:

ערן זקס

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s