כשסטרווינסקי פגש את פיקלר

 הפעם  בבלוג שלנו, לכבוד קונצרט המחווה, נחלוק סיפור מאחורי הקלעים של ביקור סטרווינסקי בתזמורת "קול ישראל".

בהרבה הומור, אך גם תוך שהוא מסגיר את המתח העצום שחש בקרבתו של נפיל אמיתי, ספר יהודה פיקלר, אז מפקח התזמורת ולימים מנהלה המיתולוגי, על 'תקרית' שאירעה בדקה התשעים, ממש לפני הקונצרט:

"סטרווינסקי הגיע עם רוברט קראפט, שניהל את החזרות. סטרווינסקי עצמו ישב באולם בימק"א עם הפרטיטורה. התכנית עצמה כללה את הקוראל של באך, בעיבוד סטרווינסקי, אח"כ היתה סימפוניית תהילים, ובחלק השני ביצוע הבכורה של אברהם ויצחק. סטרווינסקי כתב את הקנטטה במיוחד לפסטיבל ישראל בניהולו של אברהם פרופס. היתה התזמורת שלנו והמקהלה הפילהרמונית. עשינו שבוע של חזרות עם רוברט קארפט. אבל, בתזמור של הקוראל מאת באך, אין כינורות. יש מצד שמאל כלי נשיפה ממתכת, קרנות, חצוצרות, טובה, ומצד ימין צ'לו, קונטרבס ומקהלה. היות ולנו לא היו יותר משתי חצוצרות, נקראתי אני וישבתי בשורה השנייה. במשך השבוע סטרווינסקי ראה אותי מתרוצץ, והבחין בי. בתכנית המקורית היה אמור סטרווינסקי לנצח רק על הקוראל, וקראפט הופקד על שאר היצירות.

"נסענו לקיסריה, לעשות חזרה, ורק שם, לקראת הביצוע, ביקש סטרווינסקי לעבור על הסימפוניה. אנחנו מגיעים, עושים חזרה, לפני הקונצרט, עוברים על הכל פעם אחת ובתום החזרה מגיע פרופס עם הלימוזינה לקחת את סטרווינסקי למלון בקיסריה, ככה בין החזרה לקונצרט, הרי לא תחזיק את סטרווינסקי בחוץ.

"הם נוסעים ופתאום נעצרים למעלה. 'פיייקלר! פיייקלר בוא!' צועק פרופס. אני רץ לשם, והוא אומר: המאסטרו רוצה לדבר איתך. סטרווינסקי, שישב בפנים, אמר לי: 'שכחתי את הפרטיטורה שלי; אני רוצה את הפרטיטורה שלי'. 'מאסטרו', אמרתי לו, 'אני אהיה אחראי שהפרטיטורה תחכה לך כאן, אל תדאג'. אך הוא בשלו, מתעקש. עכשיו, מה, שאני אתווכח עם סטרווינסקי? ירדתי למטה, נתתי לו, נסע.

לקראת קונצרט, הכל מתמלא, זלמן שזר, הנשיא שלנו, כבר שם, ואז מביאים את סטרווינסקי עם הלימוזינה השחורה, לאט לאט, רוברט קראפט עוזר לו, ואנחנו מחכים, והוא עולה על הבמה…

"שכחתי את הפרטיטורה…". השניות הללו – הוא לא רוצה להתחיל, כולם כבר שם, שידור חי… מה עושים? לא יודע מאיפה היה לי את התושייה, באותו ערב אלוהים היה איתי.

"עם המקהלה עמד המנצח הדרום אפריקאי ג'ואל פרידלנדר, והיה לו עותק של הפרטיטורה כדי לתת למקהלה סימנים (קיואים). קמתי מהחצוצרה, רצתי מסביב, "ג'ואל, תן לי את הפרטיטורה", לקחתי את הפרטיטורה והנחתי על הכן של סטרווינסקי.

ואז הוא התחיל, וזה עבר בשלום.

"אחרי הקונצרט היתה מסיבה במלון אליה הוזמנתי. לקחתי תכנייה והלכתי אל סטרווינסקי לקבל חתימה. הוא כמובן לא ידע את שמי, אז כתב לי בהקדשה – 'לספרן הטוב בעולם'.

ועוד קטע עיתונות אחד (ככל הנראה מהעיתון 'דבר') מה-12 לאוגוסט 1964, ובו מסופר על כך שההכנסות  מהקונצרט בקיסריה (שנערך למחרת הקונצרט בירושלים) הוקדשו לפרויקט שחזור מצדה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s